ספרים
הספר ״לא יכולתי לרשום את זה בתיק״
שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית
(פרדס, 2020)
והספר ״אישה מבראשית״
שירה נשית לכל פרשות התורה
(פרדס, 2022)
להזמנת הספרים
עם הקדשה אישית
כתבו לי וואצאפ ושלחו ביט
052-8237099
במשך למעלה מעשרים שנה הייתה אורית קלופשטוק עובדת סוציאלית למען משפחות במצוקה עמוקה ביותר, אוכלוסיות בסיכון רב תחומי, בלשכת רווחה.
השירים המטלטלים בספר הביכורים הבשל הזה משקפים את המשקע הרגשי הכואב שהותירו המפגשים ההם בנפשה של המטפלת, ומעניקים לקורא מפגש חי ומוחשי עם גלריית דמויות חבולה ומרתקת.
יש חידוש נועז בהתעקשות להטיל אלומת אור על הפינות החשוכות והנשכחות הללו, שלעתים רחוקות זוכות לגילום פואטי.
התכנים המקוריים ושוברי הלב, המתבטאים בשפה מקורית ובסגנון ייחודי – מאופק וחשוף גם יחד – מתגבשים לקובץ אנושי מאוד, רווי חמלה ומחאה.
טל ניצן
עורכת ההוצאה ״פרדס״ לי ממן-
מעבר לקובץ שירה בשל זהו מסמך אנושי מטלטל, במובן המקורי והאנטי-קלישאתי של הביטוי, שמזמן לקורא/ת בו מפגש חי ומוחשי מאוד עם גלריית דמויות חבולה ומרתקת, כזו המותירה משקע שוודאי יוותר שם זמן רב לאחר הקריאה.
איני מכירה דוגמאות מקבילות של פרויקט ספרותי דומה, העוסק מזווית שכזו ובאופן שכזה באתגרים היומיומיים שבהם נתקלת עובדת סוציאלית שפועלת ממש על קו האש - או על רחבת כיבוי האש, כפי הדימוי שבשיר.
הספר זוכה
בפרס היצירה
מטעם שר התרבות
לשנת 2021
ובפרס דיצני מטעם הליקון
לשנת 2022
1/6/21 הספר רב מכר בהוצאת פרדס
23/10/20
דוד גוטסמן בעלים הוצאת פרדס בראיון ל7 לילות:
״היה לנו אפילו מיני רב מכר בתקופת סגר הקורונה: ׳לא יכולתי לרשום את זה בתיק׳ של
אורית קלופשטוק
1/7/20
אזלה מהדורה ראשונה!!!
תודה למאות הרוכשים
של המהדורה הראשונה
תודה לאלפי הרוכשים של המהדורות הבאות!
תמר איש שלום מגישת המהדורה המרכזית חדשות 13-
ספר שירים מעניין ועוכר שלווה של אורית קלופשטוק
שהיתה עו״סית עשרים שנה וכותבת על מטופלים,
שליחות ומערכת רווחה מדולדלת ומוחלשת.
״את ספר השירים של עו״ס אורית קלופשטוק צריך לשלוח לכל חברי הכנסת, לכל השרים, לראש הממשלה, לממונה על השכר וגם ליו״ר ההסתדרות ויו״רי המעו״ף ועובדי המדינה.
אלו שירי מחאה ויאוש.
זעקות שיוצאות מן הלב ונכנסות אליו-
חומר ההסברה הכי טוב שפגשתי מעודי. ״
צפרא דוויק , לשעבר יו״ר איגוד העובדים הסוציאליים בישראל
שבוע הספר העברי 2022 ב Ynet
שחר מריו מרדכי , משורר ואיש תקשורת
״25 שנה כעובדת סוציאלית הותירו את אורית קלופשטוק עם גב שבור, זעם כלפי המדינה וספר שירים שמסתכל לקו העוני בעיניים.״
קו העוני הוא גיבור ראשי בשירים של קלופשטוק, מציץ בחיוך שבור שיניים, בחבילת מזון שמתנפצת אל הרצפה, בסימני החלודה על חיתול של תינוק מוזנח. ״אני מתכופפת אל מתחת לקו העוני, רואה לו את התחתונים,״ היא כותבת בספר, מהופנטת כמעט מכוח הטבע שנקרא מחסור.
עותק של הספר הונח בשבוע שעבר על מפתן ביתו של שר האוצר בכפר אחים. שירים מתוכו מוקראים בהפגנות של העובדות הסוציאליות השובתות ומופצים בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות.
חן ארצי סרור , ידיעות אחרונות , מוסף תרבות 7 לילות
״מזמן לא נסערתי כל כך כפי שחולל בי ספר השירים של אורית קלופשטוק "לא יכולתי לרשום את זה בתיק".
.. אסופת השירים הכואבת-יפהפייה הזאת, אם מותר בכלל להגיד 'יפה' על אמנות שעוסקת בכאב.
אורית, עובדת סוציאלית שעבדה עם משפחות במצוקה, כתבה את אותותיה של עבודתה. השירים מבזיקים תמונות חדות של חֶסֶר ולא מניחים לך להמשיך הלאה. הם מצליחים לממש את הפער הבלתי נסבל שבין הַשֹּׂבַע לָרָעָב. הם צועקים את העוול.
אני יודעת שאקרא מהשירים בקורסים שאני מלמדת ואשלב אותם בסיורים הספרותיים שלי. אני רוצה, חייבת, לאפשר לאדוות שלהם להגיע אל עוד ועוד לבבות. תודה גדולה, אורית.
ד״ר מימי חסקין, חוקרת ספרות, לשעבר ראש החוג לספרות בסמינר הקיבוצים
לעיתים נדירות אני נתקלת בספר בעל חשיבות. כלומר, שאני ממש יכולה להגיד שחשוב שיצא, שחשוב שיקראו. לעיתים עוד יותר נדירות, אני נתקלת בספר שהוא גם חשוב וגם חכם ומדוייק. כזה הוא הספר הזה. "לא יכולתי לרשום את זה בתיק". שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית, שהיא גם משוררת נפלאה. אורית קלופשטוק.
איריס אליה כהן, סופרת ומשוררת
הספר כולל עשרות שירי דיוקן של מטופלות ומטופלים כמו למשל "הרצל", "סרגיי וננה", "ג'ולייטה" ועוד. הדיוקן הוא דו-צדדי כפי שנראה כבר בשיר הפתיחה: הן של המטופל (עזר) והן של הדוברת בשיר (היא העובדת הסוציאלית). יש כאן המשך למסורת כתיבה כמו זו של המשורר ארז ביטון... אפשר להשוות את השיר שלפנינו למשל לשירי "זוהרה אלפסיה" ו"שיר נער שוליים ועובדת סוציאלית" אצל ביטון (פורסמו בספרו "מנחה מרוקאית", 1976, הוצאת עקד) ולחשוב גם על שירו המפורסם של המשורר רוני סומק, "קו העוני", כשיר שהשיר הזה מתכתב איתו. השיר פורסם בספרו "גן עדן לאורז", 1996, הוצאת זמורה-ביתן ומתחיל במילים: "כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני..." ונחתם בטורים: "הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף, / בשכונה שאמרו עליה מעברה. / הקו היחיד שראיתי היה קו האופק / ומתחתיו הכל נראה עוני". מול הטורים הללו ניתן להציב את סיום שירה של קלופשטוק ולחשוב על ההבדלים ביניהם ועל קווי הדמיון: "אני מתכופפת אל מתחת לקו העוני, / רואה לו את התחתונים, / אישה חולה, ילדים רעבים, / חג זו מילה מפחידה".
אילן אברמוביץ׳ משורר ומבקר שירה 18.1.21
ספר שירים מטלטל...
רשמים עמוקים בנפשה של המטפלת נקבצו ובאו במילים ובשירה נוקבת.
בשפה עשירה, במבט מפוכח ובלא מעט מחאה...
טל ביסמוט, מגזין ״פנימה״
״אמרתי לעצמי שאקרא שיר או שניים ביום, אבל שיר אחד הפך לשניים, ושניים הפכו לארבעה, ולפני ששמתי לב, הגיעה השעה 2:00 לפנות בוקר.״
רעות אסתר פנקוס, פרלמנט הספרים
״כל שיר בספר הוא נגיעה שכזו, המתארת התרחשות בחייהם של פונות או פונים, כפי שחוותה אותה ונגעה בה קלופשטוק, העובדת סוציאלית שלהם.
זו עבודה סוציאלית של ידיים, של נוכחות...
בליבם של השירים לא עומדת השיחה הטיפולית, כי אם מגע נפשי, ראייה, הרגשה -
אלו כליה של העובדת הסוציאלית המוכנה להתייצב אל מול פוניה בנוכחות מלאה, בידיים חשופות ובעיניים פקוחות לרווחה.״
ד״ר גיא פרל, אנליטיקאי יונגיאני, עובד סוציאלי ומשורר.
מלמד בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לאמנויות המילה.
״ההצצה הפואטית והנפלאה שאורית נותנת לעולמן של העובדים הסוציאליים היא קשה ויפה, היא צוהר חשוב כל כך לעולם עצום אבל מוחשך, והיא הופכת באמצעות השיר (!) כל איש ואישה לעולם ומלואו.
אבל היא לא שוכחת גם את עצמה, את העובדים והמטפלים, ומהר מאוד מקריאת ספר הביכורים שלה - ״לא יכולתי לרשום את זה בתיק״״ - הבנתי כמה המשא הזה כבד, חונק ושובר.״
שלומי חתוכה, משורר, פעיל חברתי ואיש תקשורת
השירים לופתים...
ספר חשוב מאוד שעוד יעשה את שליחותו בעולם.
אליעז כהן, משורר, עורך, ממייסדי ״משיב הרוח״, פעיל חברתי
השירים בעלי רבדים רבים המבטאים בלשון פיוטית וישירה נושאים רבים הנסקרים בכתב עת זה מזוויות אקדמיות... השירים כתובים בשפה ענווה ועשירה וכל אחד מהם פותח אשנב: בין אם זה לחייה של משפחה במצוקה, להרהוריה של עובדת סוציאלית... כל שיר הוא עולם ומלואו ופורש במילים חסכניות ומדויקות תמונה שלמה.
מומלץ לכל אוהבי השירה ולכל העובדים הסוציאליים.
ד״ר רוני אלפנדרי, חברה ורווחה, גיליון יוני-ספטמבר 2020
עו״ס קליני, עוסק בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, מרצה בבר אילן וחוקר
״אורית, לא ייאמן. דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
קראתי את הספר והוא מאוד נגע בי- הכאב, השבר, הרצון לסייע ולהושיע, אוזלת היד, החמלה ״
אהרלה אדמנית, משורר, זוכה פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם תשע״ח
״את הרישומים הדקים הללו, השבריריים כל כך, שהיא מנסחת ברגישות אין קץ,
לא הייתה אורית קלופשטוק יכולה לרשום בתיק. את כל המילים שהבריות שותקות;
את כל התמונות שאחרים מבקשים להסתיר; את כל הקולות שיש הסותמים אוזניים לעומתם. את כל אלה מקבצת אורית קלופשטוק בספר זה..״
שולמית אורבך, משוררת, עורכת כתב העת ״יחידה״
״...ספר יחיד במינו. גילוי לב מרתק ומכמיר לב... בצמצם עדשת הנפש שלה היא חושפת ומסתירה. מאירה ומחשיכה.
לפעמים השורות עצמן הן בעיטה בבטן ולפעמים השתיקות שבין השורות שוברות את הלב. לכל אדם יש שם. לכל אישה, לכל ילד, פעוט ותינוק...
הרבה הצלחה ובעז״ה שגם יקטוף לפחות פרס אחד ראוי, אם לא כמה.״
חגית מנדרובסקי , משוררת.
״זה מטורף ומרגש, לחישה שהפכה לזעקה מהדהדת.״
רוני גלבפיש, סופרת ומנטורית כתיבה מגיבה בפייסבוק לספר
״הספר הזה, השני, מתקף את היותה של אורית קלופשטוק משוררת תמטית, ... ספר כמבנה אדריכלי, היכל לנושא מרכזי שבו היא מבקשת לגעת. זוהי כמובן עבודה שאפתנית ומאומצת יותר, ושכרה בצדה.
גם המחאה החברתית שבה ומתאשרת בספר זה כמאפיין מהותי בשירים, כשהפעם החיצים מופנים אל הנושא העדתי ובפרט אל פרשת חטיפת ילדי תימן.
... החידוש בעיניי הוא של הפן הרוחני וכן של הפן הנשי בשירים. הספר נדרש אל התורה ודורש אותה ׳על הסדר׳, פרשה פרשה והלקח שלה, מנקודת מבט נשית מאוד.
המשוררת נענית להוגות הפמיניסטיות הגדולות, דוגמת הלן סיקסו, שקראו לייצר שפה נשית, לכתוב את הגוף, לכתוב בחלב ובדם, לכתוב ריתמי ולא לינארי: ״וּכְשֶׁרָצִיתִי לְהִוָּלֵד שׁוּב/ חָזַרְתִּי לְאִמִּי/ יִלַּדְתִּי אוֹתָהּ/ וְנוֹלַדְתִּי.״ ... היא גם נענית לפמיניסטיות האמריקאיות שקראו לגניבת הלשון, לניכוס שפת האב הגברית, וכך היא קוראת אל ״אֱלוֹהַּאִמָּא הַגְּדוֹלָה מֵהַחֲלוֹמוֹת״ (עמ׳ 150), ומכריזה כנגד מצב האשה בעולם (עמ׳ 146): ״כִּי תֵּצְאִי לְמִלְחָמָה״.
באופן אישי, הפן הרוחני שבא לידי ביטוי בספר הוא הקרוב ביותר ללבי, והוא גם המשמעותי ביותר בעיניי בהיותו משלים חוסר עמוק בכר השירה העברית העכשווית, שאפילו אינה יודעת עד כמה היא צמאה לרוח...״
ד״ר סיון הר-שפי, משוררת וחוקרת שירה. פורסם בעיתון 77
״הספר ״אישה מבראשית״ שכתבה אותו יוצרת שיודעת מאבקים פנימיים עם עולמה ועדיין שומרת אומנותה ואמונתה, מזכירה לי קצת את זלדה, בוררת מילים ומשיגה את הדיוק השירי... ספרה השני שהוא כבר בוטח ורחב יותר, שהוא בעל אמירה ארס פואטית חזקה..
שושנה ווג, משוררת וסופרת, מו״ל
״לאחרונה, ראה אור ספר שיריה השני, 'אישה מבראשית' (פרדס, 2022), שנכתב מתוך דיאלוג – לעיתים ישיר ומפורש, לעיתים עקיף ונרמז, עם חמשת חומשי התורה. הדיאלוג השירי עם המקור המקראי מרובה שכבות וסתירות: לעיתים הפסוק המקראי מהדהד ומפעיל את השיר ומהווה נקודת מוצא להבנתו, ולעיתים השירים חותרים תחת מקורותיהם המקראיים ומציעים לפסוקים פרשנות חדשה ושונה לגמרי והֶקשרים מפתיעים ומעוררים לבחינה.
אם ספרה הראשון של אורית ניזון מהמפגש הבלתי אמצעי שלה כעובדת סוציאלית, עם שוליה של החברה הישראלית, הרי שבספרה השני לזהותה הנשית השפעה מכרעת על גיבוש דיוקנה השירי ועל עולמה הפיוטי, כמו גם על אופן הפרשנות שלה את הפסוקים. הגוף והנפש הנשית שמגולמים בשירים, נעים בין התמלאות להתרוקנות, מתוך חשיפה אישית ואותנטית, ומתוך ניסיון בלתי פוסק לדייק את המיקוד שמכונן את התודעה היוצרת.״
פרופ׳ תמי וולף מונזון, חוקרת שירה ופרופסור מן המניין במחלקה לספרות באוני׳ בר-אילן